מדובר בשאלה שנשאלת לא מעט ואנשים נוטים להתבלבל בין המושגים. אז מה ההבדל ביניהם?
בגדול, בשני המקרים מדובר בתהליך שבו יורדים במשקל ובמסת השומן.
ההבדל הוא, שבתהליך הרזייה אנחנו נרד במשקל כי נפרק גם מסת שומן, אבל גם, באופן יחסי, הרבה מסת שריר.
מנגד, בתהליך חיטוב, אנחנו נרד במשקל כי נפרק בעיקר מסת שומן, ונפרק מעט מאוד, אם בכלל, מסת שריר.
כלומר, הרזייה תביא למצב שאדם יהיה רזה – מעט מסת שומן ומעט מסת שריר. חיטוב יביא למצב שאדם יהיה חטוב – מעט מסת שומן ויחסית כמות גבוהה של מסת שריר.
מה צריך לעשות כדי שבתהליך הירידה במשקל נהיה יותר בחיטוב מאשר בהרזייה?
לבצע אימוני כוח (כמו בחדר כושר), לאכול כמות מספקת של חלבון (1.6 ג' חלבון ביום כפול משקל הגוף), לדאוג לכך שקצב הירידה לא יהיה מהיר מדי כי ככל שהירידה תהיה מהירה יותר, עולה הסיכוי לפרק יותר שריר.
*חשוב לציין כי פרמטרים כדוגמת אחוז שומן, גיל, גנטיקה ועוד משפיעים על פירוק השריר.
מדוע הרבה אנשים, בעיקר במשקל גבוה, אומרים את המשפט: "קודם ארד במשקל ואז אעשה חיטוב"?
האמירה שלהם נובעת, כנראה, מהעובדה שאנשים במשקל גבוה מרגישים שזה "רחוק", ואולי יומרני, להגיד שהם בחיטוב ורוצים להיות חטובים.
האמת היא, וגם ההמלצה, שמהרגע הראשון שאדם מנסה לרדת במשקל, כדאי שיעשה חיטוב וידאג לשרירים שלו.
כלומר, גם אם המשקל גבוה מאוד, לנסות לדאוג למספיק חלבון בתזונה ולעשות אימוני כוח.
ירידה במסת השריר היא גם לא בריאה, גם לא אסתטית וגם עלולה להביא לכך שבמהלך ובסיום הירידה, האדם יהיה רעב יותר ויעלה בחזרה במשקל.
רוצים לדעת יותר על הנושא הזה? ליחצו כאן
