מדד מסת הגוף (BMI) הוא הכלי הנפוץ ביותר בעולם לסיווג משקל גוף. הוא מחושב על ידי חלוקת המשקל בקילוגרמים בריבוע הגובה במטרים. לפי ארגון הבריאות העולמי, BMI של 18.5–24.9 נחשב תקין, 25–29.9 עודף משקל, ו-30 ומעלה מוגדר השמנה.

אולם ל-BMI יש מגבלה חשובה: הוא אינו מבחין בין שומן לשריר, ואינו מתייחס למין. ספורטאי עם מסת שריר גבוהה עלול להיות מסווג כ"עודף משקל" למרות שאחוז השומן שלו נמוך ובריא לחלוטין.

כן - ומדובר בתופעה נפוצה יותר ממה שחושבים. המצב נקרא "השמנה במשקל תקין" (Normal Weight Obesity), ומאפיין אנשים שה-BMI שלהם תקין אך אחוז השומן שלהם גבוה מהנורמה - בדרך כלל בשל מסת שריר נמוכה.

מטה-אנליזה שסקרה 25 מחקרים מצאה כי אנשים עם השמנה במשקל תקין נמצאים בסיכון מוגבר של כ-40% לסוכרת וליתר לחץ דם, מעל 80% לפרופיל שומנים לא תקין בדם, ומעל 90% לתסמונת מטבולית.

בבסיס, אנשים משמינים כי הם מכניסים יותר קלוריות ממה שגופם שורף. הסיבות כוללות: ישיבה מרובה, מחסור בשינה, מזון מתועש ועתיר קלוריות, שיווק מזון לא בריא, ושימוש בתרופות מסוימות.

לגנטיקה תפקיד משמעותי - מחקרים מייחסים לה כ-40%–70% מהנטייה להשמנה. מרבית האוכלוסייה "מתוכנתת" גנטית לאגור שומן כמנגנון הישרדותי, אך זה לא אומר שגורלנו נחרץ - השמנה היא מחלה שמתפתחת בתגובה לסביבה, ותלויה גם בבחירות היומיומיות שלנו.